פסק-דין בתיק ת"א 3227-07

א. מבוא

1.         עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אשר נגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים.

2.         ביום 25.01.06, בתחנת דלק במושב עוזה, שעה שהתובע נהג ברכב, משאית שנסעה אחורנית פגעה ברכב התובע והתובע נפגע. 

3.         ביום 21.05.06, שעה שהתובע נהג ברכבו ממחלף השבעה למורשה, רכב אחר פגע ברכבו חזיתית והתובע נפגע.

4.         בשני המועדים, רכב התובע היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבותה של הנתבעת.

ב. הנכות הרפואית

6.         לתובע מונו מומחים רפואיים בתחומי אורתופדיה וא.א.ג.. על פי חוות דעת המומחים, בתאונות נשוא התביעה נגרמו לתובע נכות בתחום האורתופדי בשיעור 9.75% ונכות בתחום א.א.ג. בשיעור 7.5%. סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת 16.5%. להלן עיקרי חוות הדעת.

חוות דעת פרופ' משה סלעי, אורתופדיה

7.         כאמור בחוות דעת פרופ' סלעי, בבדיקת התובע, נמצאה הגבלה קלה רק בחלק מתנועות עמוד שדרה צווארי ומותני. בעמוד שדרה צווארי נמצאה הגבלה קלה ביישור, הטיה ורוטציה לימין. הכפוף לחזה ולשמאל נמצאו תקינים. בעמוד שדרה מותני נמצאה הגבלה קלה ביישור והטיות. הכפוף מעבר לברכיים והרוטציות נמצאו תקינים. 

8.         פרופ' סלעי העריך את נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע בגין שתי התאונות כדלקמן: 

א.         5% לפי סעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה צווארי, אותה יש ליחס לתאונה הראשונה.

ב.         5% לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי, עקב הגבלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני, אותה יש ליחס לתאונה השנייה.

9.         פרופ' סלעי קבע כי התובע אינו צפוי להחמרה במצבו בעתיד, אין לו צורך בטיפולים רפואיים אורתופדיים ואין מגבלה לעבודתו.

10.        בחוות דעתו וכן בתשובות לשאלות הבהרה אשר הועברו לו מטעם הנתבעת, פרופ' סלעי התייחס לתאונות קודמות של התובע מהשנים 1995 ו-1999. ביחס לתאונה משנת 1995, פרופ' סלעי אישר כי התובע התלונן על כאבי צוואר בגין תאונה זו וכי בסיכום טיפול ב- 1996 צוינה הגבלה בחלק מתנועות הצוואר, מגבלה הדומה למגבלה שמצא פרופ' סלעי אצל התובע בבדיקתו. לדברי פרופ' סלעי, בהינתן כי לא נותרה, על פי הנתונים שבידיו, נכות בעקבות התאונה משנת 1995, ואין רישומים על סבל ממקור עמוד שדרה בשנים הסמוכות לתאונות נשוא התביעה (כמעט 10 שנים מאוחר יותר), יש להניח כי התובע נרפא לחלוטין ונכותו כיום היא תוצאת התאונות נשוא התביעה. ביחס לתאונה מ- 12.02.99, ציין פרופ' סלעי כי מעבר לרישומי יום התאונה, הוא לא מצא רישומים על סבל מתמשך ממקור עמוד שדרה ולכן, אין בחומר הרפואי הנוסף שהועבר לו מטעם הנתבעת כדי לשנות ממסקנות חוות דעתו. (ר' מכתבי ב"כ הנתבעת מתאריכים 10.11.09 ו- 28.02.12 ותשובות פרופ' סלעי מתאריכים 20.11.09 ו- 03.03.12).

11.        ב"כ הנתבעת טענו כי יש לייחס חלק מהנכות שקבע פרופ' סלעי לעברו של התובע בגין תאונות קודמות. לא ראיתי לקבל את הטענה. כמובא לעיל, המומחה פירט טעמיו לייחוס מלוא הנכות לתאונות נשוא התביעה ואלה מושתתים על התיעוד הרפואי אשר הונח בפניו. המומחה גם לא זומן על ידי הנתבעת לחקירה על מסקנותיו. לאור האמור, אין עילה אשר מצדיקה להתערב בקביעתו של פרופ' סלעי. 

חוות דעת פרופ' רפאל פיינמסר, א.א.ג.

12.        פרופ' פיינמסר קבע בחוות דעתו כי התובע זכאי לנכות בשיעור 20% לפי סעיף 2ב'72-4 לתקנות הביטוח הלאומי בשל סחרחורת בעוצמה בינונית הנתמכת בבדיקות אובייקטיביות. לדברי המומחה, התובע עבר מספר רב של תאונות דרכים ובנוסף לתאונה מיום 21.05.06, אליה ייחס התובע את תלונותיו, קיימות בתיקו הרפואי עדויות לתלונות על כאבי גב וסחרחורת ולשלוש תאונות דרכים. המומחה קבע כי מאחר ובתיקו הרפואי של התובע יש עדות לתלונות סחרחורת וכאבי גב עוד טרם התאונה, יש לזקוף רק מחצית מאחוזי הנכות לחובת התאונה נשוא התביעה, דהיינו 10% נכות. 

13.        כמפורט להלן, פרופ' פיינמסר זומן מטעם התובע לחקירה על חוות דעתו. בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת, הוצגה לפרופ' פיינמסר בדיקה של התובע מספטמבר 2007, אשר לא הייתה בפניו בעת עריכת חוות הדעת. לאחר עיון בבדיקה זו, הגיע המומחה למסקנה כי יש מקום להפחתת שיעור הנכות של התובע. במכתב השלמה מיום 31.07.12 כתב המומחה כי בבדיקת ENG מספטמבר 2007 הודגמה חולשת מבוך ימין ובבדיקת VNG מ- 01.01.07 נמצאה בדיקה קלורית תקינה ובדיקה פוסטוגרפית פתולוגית. המומחה קבע כי לאור תלונות של סחרחורת בינונית עם פוסטוגרפיה פתולוגית, אולם בדיקת VNG תקינה ו- ENG פתולוגי, נכותו של התובע מותאמת ל- 15% נכות ומחצית ממנה יש לייחס למצבו הרפואי בעבר. דהיינו, נכותו הרפואית של התובע בתחום א.א.ג., בגין התאונות נשוא התביעה, הינה בשיעור 7.5%.